ליקוטי אמרים
תניא
מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נ"ע. מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד. בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י:
נתוסף בו גם אגרת התשובה וגם אגרת הקודש אשר כתב אדמו"ר נ"ע בכ"י הקדושה ולשונו הטהור:
כל אלה חברו יחדיו תמים מלמעלה מעיר וקדיש משמיא נחית הוא ניהו כבוד קדושת אדמו"ר הגדול הגאון האלקי אור עולם והדרו מופת הדור נזר ישראל ותפארתו קדוש ה' מכובד מרנא ורבנא שניאור זלמן נבג"מ
הַסְכָּמַת הָרַב הֶחָסִיד הַמְּפֻרְסָם, אִישׁ אֱלֹהִי, קָדוֹש יֵאָמֵר לוֹ, מוֹהֲרַ"ר מְשֻׁלָּם זוּסִיל מֵאַנִּיפּוֹלִי
הִנֵּה בִּרְאוֹתִי אֶת הַכְּתָבִים שֶׁל הָרַב, הַאי גָּאוֹן, אִישׁ אֱלֹקִים, קָדוֹש וְטָהוֹר, אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, וְטוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה, וַאֲשֶׁר הִפְלִיא ה' חַסְדּוֹ וְנָתַן בְּלִבּוֹ הַטָּהוֹר לַעֲשֹוֹת אֶת כָּל אֵלֶּה, לְהַרְאוֹת עַם ה' דְּרָכָיו הַקְּדוֹשִׁים. וּרְצוֹנוֹ הָיָה שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת אֶת הַכְּתָבִים הָהֵם לְבֵית הַדְּפוּס, מֵחֲמַת שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. רַק מֵחֲמַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַקֻּנְטְרֵסִים הָהֵם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל בְּהַעְתָּקוֹת רַבּוֹת מִידֵי סוֹפְרִים מְשֻׁנִּים, וּמֵחֲמַת רִבּוּי הַעְתָּקוֹת שׁוֹנוֹת רַבּוּ טָעוּיוֹת הַסּוֹפְרִים בִּמְאֹד, וְהֶכְרֵחַ לְהָבִיא הַקֻּנְטְרֵסִים הָהֵם לְבֵית הַדְּפוּס.
וְהֵעִיר ה' אֶת רוּחַ הַשֻּׁתָּפִים, ה"ה הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָג הַוָּתִיק מוֹהֲרַ"ר שָׁלוֹם שַׁכְנָא בְּמוֹהֲרַ"ר נֹחַ, וה"ה הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָג הַוָּתִיק מוֹהֲרַ"ר מָרְדְּכַי בְּמוֹהֲרַ"ר שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי, לְהָבִיא הַקֻּנְטְרֵסִים הָהֵם לְבֵית הַדְּפוּס בִּסְלָאוִויטָא. וּלְפָעֳלָא טָבָא אָמַרְתִּי יִישַׁר חֵילָא. אַךְ עָלוּ בְּלִבָּם מָגוֹר מִסָּבִיב מִן הַדְּפוּסִים אֲשֶׁר רַבּוּ, שֶׁדַּרְכָּם לְהַזִּיק וּלְקַלְקֵל הַמְּאֻשָּׁרִים. אִי לָזֹאת גָּמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ לִתֵּן הַסְכָּמָה לְבַל יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ לִגְרֹם לְהַמַּדְפִּיסִים הַנַּ"ל שׁוּם הֶזֵּק חַס וְשָׁלוֹם בְּהַשָּׂגַת גְּבוּל בְּשׁוּם אֹפֶן. וְאָסוּר לְשׁוּם אָדָם לִדְפֹּס הַסֵּפֶר הַנַּ"ל בִּלְתִּי יְדִיעַת הַמַּדְפִּיסִים הַנַּ"ל עַד מֶשֶׁךְ חָמֵשׁ שָׁנִים רְצוּפִים מִיּוֹם דִּלְמַטָּה, וְשׁוֹמֵעַ לִדְבָרַי אֵלֶּה יָבֹא עָלָיו בִּרְכַּת טוֹב.
הֲלֹא כֹּה דִּבְרֵי הַדּוֹרֵשׁ זֹאת לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, הַיּוֹם יוֹם ג' שֶׁנִּכְפַּל בּוֹ כִּי טוֹב פָּרָשַׁת תָּבֹא שְׁנַת פְּדוּתֵינוּ לִפְרָט קָטָן.
הַקָּטָן מְשֻׁלָּם זוּסִיל מֵאַנִּיפּוֹלִי.
הַסְכָּמַת הָרַב הֶחָסִיד הַמְּפֻרְסָם אִישׁ אֱלֹהִי קָדוֹש יֵאָמֵר לוֹ מוֹהֲרַ"ר יְהוּדָא לֵיבּ הַכֹּהֵן
חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פְּנֵי הָאָרֶץ, בִּרְאוֹתִי יְדֵי קֹדֶשׁ הַמְּחַבֵּר הָרַב הַגָּאוֹן אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹש וְטָהוֹר, חָסִיד וְעָנָיו, אֲשֶׁר מִכְּבָר נִגְלָה מִסְתָּרָיו, יוֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִי אֵצֶל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ גְּאוֹן עוֹלָם, וְדָלָה מַיִם מִבְּאֵר מַיִם חַיִּים. וְכָעֵת יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּהִגָּלוֹת דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ הַמְּחַבֵּר לְהָבִיא לְבֵית הַדְּפוּס, לְלַמֵּד לְעַם ה' דַּרְכֵי קֹדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר כָּל אֶחָד יֶחֱזֶה בִּפְנִימִיּוּת דְּבָרָיו. וְהַמְּפֻרְסָם אֵין צָרִיךְ רְאָיָה, רַק מֵחֲשַׁשׁ קִלְקוּל הַדָּבָר, שֶׁלֹּא יִגְרֹם הֶזֵּק לַמַּדְפִּיסִים, בָּאתִי לִתֵּן תֹּקֶף וְאַזְהָרָה לְבַל יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְרַגְלוֹ לִדְפֹּס עַד מֶשֶׁךְ חָמֵשׁ שָׁנִים מִיּוֹם דִּלְמַטָּה, וְשׁוֹמֵעַ לִדְבָרַי אֵלֶּה יָבוֹא עָלָיו בִּרְכַּת טוֹב.
הֲלֹא כֹּה דִּבְרֵי הַמְּדַבֵּר זֹאת לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, הַיּוֹם יוֹם ג' פָּרָשַׁת תָּבֹא, תקנ"ו לִפְרָט קָטָן.
יְהוּדָא לֵיבּ הַכֹּהֵן.
הקדמת המלקט
והיא אגרת השלוחה לכללות אנשי שלומינו יצ"ו:
אליכם אישים אקרא, שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' וישמע אליכם אלקים, למגדול ועד קטן, כל אנשי שלומנו דמדינתינו וסמוכות שלה, איש על מקומו יבוא לשלום וחיים עד העולם, נצח סלה ועד, אמן כן יהי רצון.
הנה מודעת זאת, כי מרגלא בפמי דאינשי בכל אנשי שלומנו לאמר, כי אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראיה וקריאה בספרים, שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם, ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשכה יתהלכו בעבודת ה', בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים, אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש. ובר מן דין, הנה ספרי היראה הבנויים על פי שכל אנושי, בוודאי אינן שווין לכל נפש, כי אין כל השכלים והדעות שוות, ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חברו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה גבי ברכת חכם הרזים על ששים רבוא מישראל, שאין דעותיהם דומות זו לזו וכו'. וכמו שכתב הרמב"ן במלחמות שם בפרוש הספרי גבי יהושע, שנאמר בו "איש אשר רוח בו", שיכול להלךְ נגד רוחו של כל אחד ואחד וכו'. אלא אפילו בספרי היראה אשר יסודותם בהררי קדש, מדרשי חכמינו זיכרונם לברכה אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, ואורייתא וקודשא בריךְ הוא כולא חד, וכל ששים רבוא נשמות כללות ישראל ופרטיהם ופרטי פרטיהם עד ניצוץ קל שבקלים ופחותי הערךְ שבעמנו בני ישראל, כולהו מתקשראן באורייתא, ואורייתא היא המקשרת אותן להקדוש ברוךְ הוא, כנודע בזוהר הקדוש – הרי זה דרךְ כללות לכללות ישראל. ואף שניתנה התורה לידרש בכלל ופרט ופרטי פרטות לכל נפש פרטית מישראל המושרשת בה, הרי אין כל אדם זוכה להיות מכיר מקומו הפרטי שבתורה.
והנה אף בהלכות איסור והיתר הנגלות לנו ולבנינו, מצאנו ראינו מחלוקת תנאים ואמוראים מן הקצה אל הקצה ממש, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, לשון רבים, על שם מקור החיים לנשמות ישראל, הנחלקות דרךְ כלל לשלושה קווין: ימין, ושמאל, ואמצע, שהם חסד וגבורה וכו'. ונשמות ששרשן ממדת חסד, הנהגתן גם כן להטות כלפי חסד להקל כו' כנודע. וכל שכן וקל וחומר בהנסתרות לה' אלהינו, דאנון דחילו ורחימו דבמוחא ולבא דכל חד וחד לפום שיעורא דיליה, לפום מאי דמשער בליביה, כמו שכתוב בזוהר על פסוק "נודע בשערים בעלה" וגו'.
