ב"ה, ראש חודש חשון תשפ"ב
ביאור שיטת שו"ע [אדמו"ר הזקן] בדין קנס למבשל בשבת
- שו"ע רבינו סימן שיח סעיף א: המבשל במזיד בשבת, נאסר למבשל במזיד עצמו משום קנס לעולם. אבל לאחרים נאסר רק בו בשבת, ולא יותר.
- הגדרת חילוק בין איסור הנאה ממלאכת שבת, לאיסור מדין קנס.
- המבשל בשוגג, קנסו לו ולאחרים בו ביום בלבד.
- רבינו מדייק בדין השוגג "איסור של תורה" – אבל העושה איסור דברי סופרים לא קנסו השוגג כלל, רק אסרו לעושה במזיד – מדין הנאה ממלאכת שבת, כמבואר בשוע"ר סימן שלט סעיף ז.
- למה רבינו לא חילק בדין המבשל במזיד בין איסור תורה לאיסור דרבנן?
- בסימן שלט הנ"ל מוכח שבאיסור דרבנן למזיד לא קנסו עולמית, אלא רק אסרו בשבת עצמו.
- בשוע"ר סימן שכה סעיף כא מבואר דנכרי שחפר קבר או עשה ארון לישראל בפרהסיא – קנסו שלא יהנה עולמית ממעשה שבת (ואיסור מלאכת נכרי הוא מדרבנן). שמע מינה שלפעמים קנסו עולמית גם באיסורי דרבנן, כגון חילול שבת בפרהסיא.
- הסברא נותנת שקל וחומר ישראל עצמו העושה מלאכה דרבנן בפרהסיא – שיאסר עולמית.
- בשוע"ר סימן תקג סעיפים יב-יג העושה מלאכה של תורה ביום טוב במזיד לא החמירו לקנסו לעולם כבשבת, ורק אסרו בו ביום לבד. אבל העושה מלאכה ביו"ט בהערמה – קנסוהו עולמית.
- סיכום: מצאנו ג' אופנים שחכמים קנסו שלא יהנה ממלאכת איסור שבת או יו"ט לעולם. א. מלאכה דאורייתא במזיד בשבת, ב. מלאכה דרבנן או אמירה לנכרי בפרהסיא, ג. העושה בהערמה [אפילו] ביו"ט.
